24/05/2016

דברי יו”ר ות”ת פרופ’ יפה זילברשץ, שנאמרו הבוקר בכנס לגיבוש מדיניות מערכת ההשכלה הגבוהה לחומש הקרוב במגזר החרדי

בוקר טוב לכולם,

אינני מתכוונת בדברי הפתיחה להיכנס לעובי הקורה ולפרטים של המתווה לקליטת האוכלוסייה החרדית במערכת ההשכלה הגבוהה בחומש הקודם ובחומש הבא. על כך נדון כל הבוקר ואותיר לחברי העוסקים במלאכה להציג לכם במקצועיות את הדברים.

אני מבקשת לדבר על התהליך עצמו ועל האתגרים שהוא מציב בפני החברה הישראלית ובפנינו – מלג/ות”ת – כנציגיה לצורך העניין.

נתחיל בנקודת המוצא שחייבת לבוא ממקום של הבנה וצניעות.

יש לנו כבוד גדול לעולם הישיבות ולתרומתו של עולם זה ליהדות. בתהליך המוצע אין כל כוונה לערער או להחליש את מוסדות לומדי התורה או את הקדשת הזמן המלא ללימוד. כל אדם שחשקה נפשו בתורה והוא מעוניין ומסוגל להמשיך לחיות את כל חייו בעולמה של תורה מוזמן לעשות זאת.

אין כאן הצעה או תהליך שבאים להתחרות או לאיים על לומדי ומלמדי התורה; אין כאן תהליך שמחייב איש להצטרף אליו בעל כורחו. ויחד עם זאת, ישנם רבים בציבור החרדי שמבקשים בשלב מסוים של חייהם הבוגרים להשתלב בשוק העבודה ובחיי המעשה במדינה. אין זה צודק ואין זה נכון שמערכת ההשכלה הגבוהה שמהווה גשר מרכזי וכלי חשוב להכשרה מקצועית לא תהיה נגישה לציבור זה.

וכאן, פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לציבור החרדי מצריכה את המערכת להיערכות מיוחדת ולא קלה. החרדים לא ילמדו בכיתות מעורבות, במקרים רבים לא יסכימו ללמוד בתוך קמפוס חילוני ונדרשת התאמה  תרבותית העולה כדי הפרדה מגדרית ומגזרית כדי שהאפשרויות העומדות בפני מי שאינו חרדי תעמודנה גם בפני החרדים.

בנוסף לכך, הלימודים האקדמים נשענים על ידע קודם במקצועות שאינם נלמדים במוסדות החרדיים היסודיים והתיכוניים. חסר לסטודנט החרדי הפוטנציאלי ידע בסיסי באנגלית, מתמטיקה, יסודות המדע ועוד, כדי שיוכל להשתלב במערכת ההשכלה הגבוהה. קיים גם פער בהשכלה בין גברים לנשים.

וכאן חייבים לומר את הדברים במפורש: בהנגשת ההשכלה לאוכלוסייה החרדית, כפי שהדבר נעשה בחומש הקודם וכפי שהוא עומד לקרות בחומש הבא, יש פגיעה בשוויון.

הפגיעה בשוויון היא בשתי רמות:

  • בעצם יצירת מסגרות לימודים מיוחדות, נפרדות מגזרית ומגדרית.
  • בהקצאת משאבים כספיים רבים להקמת המסגרות הללו ולבניית מערכת תמיכה והשלמת השכלה לציבור הלומד בהן.

חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, הוא המסגרת החוקתית שנועדה להנחות אותנו לגבי אופן השמירה על עקרונות היסוד וזכויות היסוד במדינת ישראל.

השוויון, הגם שאינו מפורש בחוק היסוד, נכלל במסגרת מה שבית המשפט העליון כינה בפסיקתו “הזכויות הבלתי מנויות”. בית המשפט העליון קבע שערך השוויון נכלל בערך של “כבוד האדם”. גם השוויון, כמו יתר הזכויות המעוגנות בחוק היסוד, אינו ערך מוחלט. חוק היסוד קובע שפגיעה בו אפשרית אם היא מקיימת את התנאים המצטברים הבאים:

  • היא נועדה לתכלית ראויה
  • היא הולמת את ערכיה של מדינת ישראל (המדינה המוגדרת כיהודית ודמוקרטית)
  • היא עומדת בדרישות המידתיות, דהיינו הפגיעה בזכות אינה במידה העולה על הנדרש.

אין לי ספק שהמטרה של פתיחת שערי ההשכלה הגבוהה לציבור החרדי עומדת בדרישות חוק היסוד לתכלית ראויה והיא תואמת את ערכי מדינת ישראל. השאלה היא אם כך שאלה של מידתיות.

עד כמה הפגיעה בשוויון במתווה המוצע על ידנו הוא מידתי? דהיינו, עד כמה כל פרמטר בתכנית עומד במבחני המידתיות שפותחו בפסיקת בית המשפט העליון:

  1. מבחן הקשר הרציונלי – האם האמצעים שבחרנו מובילים להשגת המטרה?
  2. מבחן הצורך – האם האמצעים שבחרנו הם החלופה שמגשימה את המטרה באופן שפוגע מינימלית בזכות לשוויון?
  3. מבחן האיזון – האם התועלת גוברת על הנזק שהפגיעה בזכות גורמת?

 

נקודת המוצא היא שכשמדובר באיזון אין פתרון אחד ויחיד ש”נכון” תמיד, בכל עת ובכל מצב. מדובר באיזון, במטוטלת שיכולה לנוע קדימה ואחורה, ימינה ושמאלה, לכאן ולכאן.

איזונים אינם מוחלטים. הם יכולים להשתנות כפונקציה של מספר הלומדים, תקופת הפגיעה המתבקשת, היקף הפגיעה (תואר ראשון, תואר שני) ועוד מרכיבים שבוודאי יעלו כאן היום בשיח. זהו למעשה הדיון הציבורי שבעיצומו אנחנו נמצאים ומטרתו לעזור לנו לשוט בין נבכי האיזונים.

החוקרים ד”ר גלעד מלאך, ד”ר לי כהנר ומר איתן רגב עשו כמיטב יכולתם לבדוק נתונים ומגמות בשטח כדי להציע מתווה מידתי ונכון ככל שניתן. אני מודה לרביד עומסי אשר על יישום הנושא בות”ת ולמר ישי פרנקל, חבר ות”ת שנטל על עצמו את התפקיד העמוס והקשה לעמוד בראש ועדת ההיגוי לענייני חרדים בות”ת. כל העוסקים במלאכה מחויבים למילוי המשימה הלאומית החשובה למציאת האיזון הראוי והמידתי בין השמירה על השוויון בכלל ובמערכת ההשכלה הגבוהה בפרט, לבין השגת התכלית הראויה של הנגשת ההשכלה הגבוהה לציבור החרדי.

דיון פורה לכולנו.