לאור  החלטת בית המשפט מיום 21.7.2020 במסגרתה נקבע כי על המל"ג להגיש הודעת עדכון ביחס לשאלות בית המשפט שעלו בדיון, ובהמשך להמלצות ועדת ההיגוי לתוכנית להרחבת הנגישות של ההשכלה הגבוהה לאוכלוסייה החרדית, דנה המל"ג בישיבתה מיום כ"ו באלול תש"פ (15.9.2020) בסוגיות השונות ולהלן התייחסותה:

1. סמכות חוקית – קביעת המסלולים הנפרדים לחרדים יסודה בשני פערים: הפער האקדמי והפער התרבותי, כך בתוכנית הרב שנתית הראשונה וכן בתוכנית הנוכחית. היא נשענת במשולב על שתי החלופות בסעיף 4(ב) לחוק זכויות הסטודנט. דהיינו, שילוב בין חלופת מסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום אוכלוסיות מיוחדות לבין חלופת מסלולי לימוד נפרדים לנשים וגברים מטעמי דת. אולם יוער, כי די בחלופת מסלולי לימוד נפרדים לצורך קידום אוכלוסיות כדי לבסס את סמכות המל"ג.

2. המרחב הציבורי במסגרות הייעודיות לחרדים – בהתאם למדיניות המל"ג על המוסדות המפעילים את המח"רים להקפיד על שמירת מרחב ציבורי פתוח לשני המינים ועל כך שההפרדה תתקיים בכיתות בלבד. המרחב הפתוח כולל שימוש בקמפוס ומתקניו (מזכירות, ספריה, חדרי מחשב, קפיטריה ועוד) לבני שני המינים ללא מגבלה של שעות או ימים. המל"ג מבטיחה שמירה על המרחב הפתוח הן במתן הוראות מפורשות וברורות למוסדות השונים והן באמצעי הפיקוח העומדים לרשותה. יחד עם זאת, המסגרות מקיימות ימי לימוד או שעות נפרדות לגברים ולנשים בין היתר, משיקולי יעילות, לוחות זמנים, מקום וכדומה, אך גם במסגרות אלו מקפידים לשמור על מרחב ציבורי פתוח לשני המינים כפי שמודגש בהוראות המל"ג. המל"ג תמשיך להבטיח עקרון זה לרבות באמצעות פנייה נוספת למוסדות.

3. הוראת מרצות בכיתות גברים – ככלל, בתוכניות הלימודים הנפרדות לגברים מלמדים מרצים בלבד ולא מלמדות מרצות, דרך ההוראה אליה מורגלים גברים חרדים מגיל צעיר ושנתפסת על ידם כצנועה, זאת בשים לב לנורמה הרווחת בחברה החרדית בעניין זה. לעומת זאת, הנוהג בחברה החרדית הוא שנשים חרדיות שומעות מרצים גברים גם בסמינרים ולפיכך כמעט בכל המח"רים, לצד המרצות המלמדות את הנשים, מלמדים גם מרצים גברים. העובדה שכ-70% מן הסטודנטים החרדים הינן סטודנטיות, מאפשרת בחלק מן המוסדות חלוקה בפועל שבה סטודנטיות לומדות על ידי מרצים ומרצות ואילו סטודנטים גברים לומדים על ידי מרצים בלבד. עם זאת יש לציין, כי בדיקה מדגמית של המצב הקיים בשלושת המוסדות המתוקצבים העיקריים המקיימים מסגרות בהפרדה, העלתה כי מרבית אנשי הסגל האקדמי בתוכניות המתקיימות בהפרדה הן נשים. כמו כן השיעור הממוצע של המרצות במוסדות הלימוד שמלמדים גם במח"ר עומד על 46%, בהשוואה לממוצע של 43% במוסדות שאינם מלמדים במח"ר.

מכל מקום, המל"ג תחזור ותבהיר למוסדות כי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה אוסר כי קבלתה של מרצה, היקף משרתה, קידומה או קביעותה יפגעו מכך.

ישנם מוסדות בהם מתקיימת כבר כיום הוראה של קורסים לגברים על ידי מרצות באמצעות למידה מרחוק וכן קורסי בחירה בשלבים מתקדמים של הלימודים. בעקבות משבר הקורונה והגברת השימוש בלמידה מרחוק (ראה סעיף 4ד), צפויים להתקיים יותר ויותר קורסים מקוונים בהם המגבלה המגדרית נתפסת כפחות בעייתית. במסגרת קורסי הבחירה, בהם בחירת הקורס והמרצה נעשית באופן עצמאי על ידי הסטודנט, מומלץ לשלב קורסים המועברים על ידי מרצות ולאפשר למעוניינים ללמוד בקורסים אלו, בעיקר בשלבים המתקדמים של התואר, וכן קורסים מבוקשים כמו קליניקות וסדנאות, בהם נערכת התנסות מעשית כהכנה לקראת יציאה לשוק התעסוקה. המל"ג מעודדת שימוש נרחב יותר בשתי אפשרויות אלו.

4. בחינת חלופות לעניין מידתיות ההפרדה:

            א.         שילוב סטודנטים חרדים בתוכניות הרגילות לאחר מכינה נפרדת –

הצורך במסלולים הייעודיים לחרדים נשען על הפערים האקדמיים וההבדלים התרבותיים בין המועמדים החרדים לכלל האוכלוסיה בישראל. שיעור בוגרי החינוך החרדי הזכאים לבגרות בשנת תשע"ז (2016/17) עמד על 13% לעומת 79% זכאות בקרב בוגרי החינוך הממלכתי והממ"ד (שנתון החברה החרדית בישראל 2019). לא פחות חשוב מכך הוא ההבדל התרבותי והקושי של חרדים ללמוד במסגרות מעורבות מגזרית ומגדרית. מספר סקרים העלו שמרבית הסטודנטים החרדים לא היו באים ללימודים אלו אילו התקיימו בקמפוס כללי  (מלאך וכהנר, 2016).

האוניברסיטה העברית והטכניון  יצרו מסגרת נפרדת לחרדים בשלב המכינה האקדמית אשר לאחריה משתלבים הסטודנטים בתוכניות הרגילות בקמפוס. מכינה זו מכשירה את הסטודנטים החרדים ברמה המקצועית ומעניקה להם מסגרת חברתית תומכת  מימד משלים למסלול זה הינו תמיכה ייעודית לסטודנטים חרדים במהלך הלימודים לתואר מעבר לשעות הלימוד האקדמיות שלהם.

מסלולים אלו התפתחו בצורה משמעותית בשנים האחרונות אך עם זאת מספר הסטודנטים החרדים הלומדים באוניברסיטה העברית ובטכניון גם יחד עמד בשנת תשע"ט (2018/19) על פחות מ-300 סטודנטים מתוך 12,728 סטודנטים חרדים בכלל המערכת. שיעורם של כלל הסטודנטים החרדים הלומדים במוסדות הכלליים, כולל יחידים שאינם מזוהים על ידי המוסדות כחרדים, ואינם מקבלים ליווי ייעודי, עומד על כ- 12% בלבד. יצוין, כי הנתונים בתחשיב ה-12%, כוללים גם אוכלוסייה שאיננה חרדית כיום וגם סטודנטים לתארים מתקדמים.

מכאן עולה כי מסלול זה איננו מתאים בעת זו לחלקה הארי של האוכלוסייה החרדית, הן מטעמים תרבותיים והן מטעמים אקדמיים. השלמת הפערים האקדמיים איננה מתמצה בשלב המכינה אלא היא נוכחת גם במהלך הלימודים לתואר הראשון. ניתן לראות עדות לכך בתמיכה הרבה להם זקוקים סטודנטים מהחברה החרדית במהלך לימודי התואר הראשון. כמו כן, הלימודים האינטנסיביים והקשר בין כלל הסטודנטים במהלך הלימודים מייצרים  קרבה בין שני המינים שנתפסת כאסורה עבור רוב הסטודנטים החרדים. הקושי בכך בולט עוד יותר עבור סטודנטיות חרדיות שפונות ללימודים אקדמיים בגיל צעיר מאוד. התוכנית מכוונת להביא גם חלק זה של האוכלוסיה החרדית ללמוד תואר אקדמי.

ב.         מדיניות ות"ת לתמיכה במוסדות משלבים – ות"ת פועלת לפתח את האפשרויות לכניסתה של אוכלוסייה חרדית ללימודים בקמפוסים כלליים. פעילות זו, הגם שפתוחה לכלל הציבור החרדי, מתאימה רק לחלק מן הסטודנטים החרדיים,  וכאמור לעיל רק שיעור נמוך מן החרדים מסוגל להשתלב בו. פעילות זו הוגדרה בתוכנית הרב שנתית כ"מסלול משלב" והיא מקבלת עידוד בכמה אופנים:

(1)        תמיכה במוסד פר סטודנט: קמפוסים כלליים המשלבים סטודנטים חרדיים אינם מקבלים אמנם תקצוב מוסדי כמו המח"רים, אך כן מקבלים תמיכה של פי 1.5 בתקצוב לסטודנט לעומת המח"רים. תקצוב זה נובע מתוך הבנה שמוסדות משלבים נדרשים לתקצוב רב יותר לצורך מימון הוצאות בגין הקמת מסגרות של שיעורי עזר כמו גם למסגרות לתמיכה רווחתית וקהילתית עבור הסטודנטים החרדים הלומדים בהם.

(2)        תמיכה בסטודנטים: חלק ניכר מן הלומדים בתוכניות המשלבות הינם סטודנטים חרדים לתארים מתקדמים. החל משנת 2018 החילה ות"ת את מסלול המלגות על סטודנטים אלו. כמו כן פתחה ות"ת מסלול מלגות מיוחד עבור סטודנטים חרדים לתארים שלישיים (הנלמדים רק בקמפוס הכללי).

ג.          הקמת מוסד חרדי עצמאי – במסגרת התוכנית הרב שנתית למערכת ההשכלה הגבוהה לשנים תשע"ז- תשפ"ב סוכם כי בתקופה זו לא תאושר פתיחת מוסדות להשכלה גבוהה מתוקצבים נוספים.  מדיניות זו נובעת בעיקרה מהעובדה שהמוסדות האקדמיים בישראל נמצאים בתחרות מתמדת על כמות סטודנטים נתונה, ואינם יכולים לפתח יתרונות לגודל אשר יאפשרו להם להתפתח מבחינה פדגוגית וכלכלית. לפיכך, בעת הזו, אין מקום לפתיחת מוסד חדש כאמור.

הרציונל שעמד בבסיס מודל המח"רים היה יצירת מסלולים המאפשרים ממשק מקסימלי בין מוסד האם לבין המסגרות לחרדים. מסגרת חרדית הקשורה למוסד האם משלבת בין הצרכים התרבותיים והאקדמיים של המגזר החרדי ולצורך במובלעת "חרדית", לבין הרצון לשמירה על רמה אקדמית וסביבה אקדמית נאותה הנשענת על הסגל האקדמי הקיים במוסד ונהנה מחופש אקדמי בגדרו, וכן על תוכניות הלימוד הפועלות זה מכבר במוסד, וכן לשאיפה שהמסגרת החרדית אכן תהיה "משלבת", ותאפשר מרחב ציבורי משותף ומתן כלים להשתלבות בעולם התעסוקה העתידי. לאור זאת, האפשרות שתוקם מסגרת אקדמית חדשה עצמאית ונפרדת אינה עומדת על הפרק בעת הזאת. בנוסף, המח"רים להבדיל ממוסד אקדמי אחד, פרוסים גיאוגרפית ויכולים על כן לתת מענה לאוכלוסיה החרדית בכל רחבי המדינה, לרבות במגוון סוגי התארים מסוגי מוסדות שונים, כולל אוניברסיטאות. מודל זה אף מאפשר בעתיד להגיע למקומות נוספים ולקהילות חרדיות נוספות בפריפריה הגיאוגרפית והחברתית.

ד.         למידה מקוונת מרחוק – ככלל, המל"ג אכן מעודדת למידה מרחוק ובשנים האחרונות היא אף מאפשרת למוסדות לקיים עד שליש מתכני ההוראה שלהם בלמידה מסוג זה ללא צורך באישור מיוחד. בהקשר לכך יש לציין שהוראה מרחוק איננה דומה להוראה מן הסוג שבו התנסתה האקדמיה בסמסטר האחרון בשל מגיפת הקורונה בהתראה קצרה כפי שהתחייב בנסיבות החירום שנוצרו, אלא היא מחייבת התאמה מקיפה של תכני הקורס ללמידה מרחוק ועשויה גם לכלול שילוב של מפגשים פרונטליים בכיתה לצורך מטלות שונות.

עם זאת, פתרון של לימוד מרחוק בלבד איננו מיטבי עבור מרבית הסטודנטים בכלל והסטודנטים החרדים בפרט. ישנו קונצנזוס גובר לכך שהאופן המיטבי ללימודים מרחוק הינו היברידי ומשלב נוכחות בקמפוס. נוכחות זו נדרשת לצורך קיום שיח אקדמי ראוי, מעקב טוב אחר התקדמות הסטודנטים, מתן מענה לקשיים המתעוררים כולל הנגשת שירותי מעטפת המתקיימים רק בקמפוס. לימודים מרחוק גם אינם נתפסים ככלי מיטבי עבור סטודנטים עם נגישות מוגבלת לאמצעים דיגיטליים, אוריינטציה דיגיטלית נמוכה או מיומנויות למידה אקדמית נמוכות. למרבית הסטודנטים החרדים פערים משמעותיים בשלושה תחומים אלה.

ככלל, לימודים דיגיטליים יכולים להתאים לסטודנטים חרדים שאינם יכולים להגיע לקמפוס מסיבות שונות ויכולים להתאים במיוחד לאלה מהם הרגילים בלמידה עצמאית ואישית. עם זאת, במקרים רבים הסטודנטים החרדים נזקקים הן לתמיכה אקדמית אישית והן לתמיכה חברתית/זהותית במהלך הלימודים, סעד שיכול להינתן רק באמצעות מפגשים פרונטליים. גם העובדה שחלק ניכר מן הסטודנטים החרדיים מתחברים לראשונה לאינטרנט במהלך לימודיהם האקדמיים מקשה גם היא להסתמך באופן מלא על אפשרות לימודים אלו. דיווחי המוסדות על עליה בשיעורי הנשירה במכינות בתקופת הקורונה והלימודים בזום מחזקים טענה זו. בשל כך המסקנה הברורה היא  שלמידה מרחוק אינה יכולה להוות תחליף להוראה פרונטלית בקמפוס לכלל הסטודנטים ובמיוחד לאוכלוסיה החרדית. מהלך כזה לו היה מתרחש באופן גורף ביחס לסטודנטים החרדים היה בסיכוי גבוה פוגע בצורה דרמטית ביכולת ובסיכויים שלהם להשלים תואר אקדמי ולהשתלב לאחר מכן בעולם התעסוקה.